לא כל היפרדות זגוגית דומה לאחרת. במקרים מסוימים כלל לא תהיה תחושה של הניתוק או שהתסמינים השונים שהופיעו, מפסיקים להופיע. לעומת זאת ישנם מקרים בהם ההיפרדות מובילה לבעיות עיניים חמורות יותר ובהן יש לטפל בהקדם.
הדרך היחידה לדעת האם ההיפרדות מסוכנת או לא וכיצד יש לטפל בה היא לפנות לבדיקה אצל רופא העיניים. בתחילת הבדיקה יטפטף הרופא טיפות עיניים להרחבת האישון ולאחר מספר דקות יוכל לבצע את הבדיקה עצמה. הטפטוף והבדיקה אינם כואבים אך לעתים תיתכן אי נוחות זמנית.
היפרדות זגוגית העין יכולה להוביל למספר מצבים נוספים:
קרע ברשתית – כאשר סיבי הזגוגית דבוקים חזק מאוד לרשתית והמשיכה יוצרת קרע ברשתית. קרע ברשתית הוא מצב מסוכן שעלול להתפתח להיפרדות רשתית. יש לטפל בקרע רשתית בהקדם בעזרת לייזר על מנת למנוע את היפרדות הרשתית.
היפרדות רשתית – מצב בו היפרדות הזגוגית גרמה לקרע או חור ברשתית ואפקט המשיכה של הקרע מאפשר לנוזלי העין להיכנס מתחת לרשתית ומנתק אותה ממקומה. היפרדות רשתית העין עלולה לגרום לעיוורון ונחשב מצב חירום המצריך טיפול כירורגי מיידי.
חור מקולרי – לעתים היפרדות הזגוגית גורמת למשיכה מוגזמת במרכז הרשתית (המקולה) ובכך יוצרת חור במקולה. מצב זה גורם לירידה דרסטית בראייה ומצריך צילום OCT וניתוח בהקדם האפשרי.
משיכה ויטראו-מקולרית – זהו מצב בו הזגוגית אינה מתנתקת במלואה מהרשתית ונשארת אחוזה בחוזקה במרכז הרשתית (המקולה) ובכך גורמת לעיוות וירידה בראייה. מצב זה עלול לגרום לירידה דרסטית בראייה ומצריך צילום OCT ומעקב בהקדם אצל מומחה רשתית.
כל המצבים הללו עלולים, בחוסר טיפול, להוביל להידרדרות ואף אובדן הראיה. טיפול משמר את הראיה ובמקרים מסוימים אף משפר אותה. בכל מקרה של הופעת תסמיני היפרדות זגוגית העין יש לפנות אל רופא העיניים לבדיקה יסודית שתוביל להחלטה על אופן המעקב והטיפול.